אב"ד סג"נ רון שפירא: פס"ד בערעור של מורשע באי הגשת דו"ח במועד

השופטת ב' טאובר :

רקע עובדתי וההליכים בבית המשפט קמא

1.      בפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום בחדרה שניתן ביום 31.12.13 על ידי כבוד השופט מ. גינות במסגרת ת"פ 2093/07, (להלן: "בית המשפט קמא").

2.      כנגד המערער ו- 3 נאשמים נוספים הוגש כתב אישום מתוקן, הכולל שני אישומים, במסגרתם יוחסו למערער 3 עבירות של אי הגשת דו"ח במועד לפי סעיף 216(4) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961, (להלן: "הפקודה"), בגין שנות המס 2002, 2003 ו- 2004.

3.      על פי עובדות האישום הראשון, המערער יחד עם הנאשמת 4, הגב' עדות נועה, (להלן: "הנאשמת 4"), היו בעת ביצוע העבירות, מנהלים ופקידים אחראים בחברת ויזן יוזמה ופיתוח בע"מ, ח.פ. 511967101, (להלן: "הנאשמת 1"). המערער ויתר הנאשמים, היו חייבים להגיש דו"ח על הכנסות הנאשמת 1 בהתאם לסעיפים 131 ו- 117 לפקודה. עם זאת, ומבלי ליתן סיבה מספקת לא הגישו במועד את הדו"ח כנדרש על פי הפקודה, בגין שנת המס 2002.

על פי עובדות האישום השני, המערער ונאשמת 4, היו גם מנהליה ופקידיה של חברת תות- רעיונות בע"מ, ח.פ. 512508250 (להלן: "הנאשמת 2"). המערער ויתר הנאשמים, היו חייבים להגיש דו"ח על הכנסות הנאשמת 2 בהתאם לסעיפים 131 ו- 117 לפקודה. עם זאת, ומבלי ליתן הסבר מספק, לא הגישו במועד את הדו"ח כנדרש על פי הפקודה, בגין שנות המס 2003 ו- 2004.

4.      ביום 07.07.10 הודה המערער והורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בעובדות כתב אישום מתוקן. באותו מועד לבקשת הצדדים ובהתאם להסדר אליו הגיעו הנאשמת 4 (בת זוגו של המערער) והמשיבה, נמחקה הנאשמת 4 מכתב האישום.

5.      בישיבת יום 11.07.11, ובטרם מתן גזר הדין, ביקש המערער לחזור בו מהודאתו. בעקבות בקשת המערער ואי התייצבותו לדיונים נאלץ בית המשפט קמא לדחות את ישיבת הטיעונים לעונש מספר פעמים.

6.      ביום 04.06.12 דחה בית המשפט קמא בהחלטה מפורטת של כבוד השופט מ. מסארווה בקשת המערער לחזור בו מהודאתו, והתיק נקבע לטיעונים לעונש. אולם בשל אי התייצבותו של המערער לדיונים, שוב נאלץ בית המשפט קמא לדחות את מועדי הטיעונים לעונש. בין לבין, פרש כבוד השופט מ. מסארווה לגימלאות והתיק הועבר לכבוד השופט מ. גינות להמשך שמיעה.

7.      המערער לא התייצב מספר פעמים נוספות לישיבת הטיעונים לעונש. בישיבת יום 27.05.13 עתר ב"כ המערער לדחות את ישיבת הטיעונים לעונש עד למתן החלטה בבקשה לעיכוב הליכים שהוגשה על ידי המערער ליועץ המשפטי לממשלה ביום 22.05.12, וכן, לצורך צירוף תיק נוסף אשר התנהל בפני כבוד השופט קפלן ועל מנת להפנות את המערער לקבלת תסקיר שירות מבחן בעניינו שיבחן את נסיבותיו האישיות והבריאותיות.

8.      בהחלטתו מיום 27.05.13 דחה בית המשפט קמא בקשת המערער בציינו, כי הנימוקים להחלטתו הנ"ל ינתנו במסגרת גזר הדין.

9.      בהמשך, שוב דחה בית המשפט קמא את ישיבת הטיעונים לעונש תחילה לבקשת המערער אשר הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי ולאחר מכן בשל אי התייצבותו. ביום 29.10.13 נשמעו טיעוני הצדדים לעונש.

10.  ביום 31.12.13 ניתן גזר הדין בעניינו של המערער. בית המשפט קמא גזר על המערער 4 חודשי מאסר בפועל; הפעלת עונש מאסר על תנאי בן 6 חודשים אשר הושתו על המערער במסגרת ת"פ 5502/01 במצטבר, כך שבסך הכל ירצה המערער 10 חודשי מאסר בפועל; 6 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור המערער במשך 3 שנים מיום שחרורו כל עבירה לפי פקודת מס הכנסה; חילוט ההתחייבות עליה חתם המערער בסך של 25,000 ש"ח אשר תשולם בתוך 30 ימים מיום שחרורו ולא יאוחר מיום 01.05.15 וקנס כספי בסך של 10,000 ש"ח שישולם ב- 10 תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מיום 01.07.15 או 30 ימי מאסר תמורתו.

11.  במאמר מוסגר יצוין, כי על הנאשמות 1 ו- 2 גזר בית המשפט קמא עונש של קנס כספי בסך  של 500 ש"ח.

12.  בית המשפט קמא פתח את גזר דינו בנימוקים לדחיית בקשת המערער מיום 27.05.13 לדחיית מועד הטיעונים לעונש, בציינו, כי על פי סעיף 231 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (להלן: "החסד"פ"), היה המערער רשאי להגיש בקשה לעיכוב הליכים ליועץ המשפטי לממשלה לאחר הגשת כתב האישום ולפני הכרעת הדין. לאור העובדה, כי הכרעת הדין בעניינו של המערער ניתנה ביום 07.07.10, הרי שלא היה מקום להגשת הבקשה לעיכוב הליכים ביום 22.05.12.

לעניין בקשת המערער לצרף תיק אחר (ת"פ 32140-07-10) אשר התנהל בפני כבוד השופט קפלן לתיק נשוא ערעור זה, ציין בית המשפא קמא, כי כבר באותו יום (27.05.13) התקיימה בתיק הנוסף ישיבת טיעונים לעונש במסגרתה נדחתה בקשת המערער לדחיית הטיעונים לעונש לצורך צירוף התיקים.

ביחס לבקשת המערער לקבלת תסקיר שירות מבחן בעניינו, סבר בית המפשט קמא, כי אין צורך ומקום להורות על הגשת תסקיר שירות מבחן, הואיל ובעבירות מס לא בודקים את עניין שיקומו של הנאשם, והפניה לתסקיר כזה הייתה גורמת לדחייה נוספת ומיותרת של ישיבת הטיעונים לעונש. בפרט משנמנע המערער מהעלאת טענה זו במועד מוקדם יותר על אף הזדמנויות רבות שעמדו בפניו.

13.  לגופו של עניין, הדגיש בית המשפט קמא בגזר דינו את החומרה היתרה בביצוע עבירות מס ואת הצורך בענישה מרתיעה וכואבת אשר תביא למיגור התופעה.

14.  לגישתו של בית המשפט קמא, שתיים הן השאלות המשפטיות שעמדו בפניו להכרעה: ראשית, האם העבירות נשוא כתב האישום הינן "עבירות נמשכות" והאם ניתן להפעיל עונש מאסר מותנה על עבירה נמשכת, שתחילתה עוד לפני מועד הטלת העונש המותנה. ושנית, דן בית המשפט קמא בשאלה, האם  ניתן לראות בעבירות נשוא כתב האישום משום שרשרת עבירות אחת, כך שהתנאי שהוטל אינו חב הפעלה כי אם בר הפעלה.